כשאת אומרת לזרוק את הזבל- למה את מתכוונת?

היי,

אז בואו נכיר-

זה התפלגות המשקל של הזבל שלנו בארץ, לפחות ככה היה בסקר הפסולת האחרון של משרד הגנת הסביבה.

אפשר ללמוד המון רק מלהביט על ה"עוגה הזאת".

אז כמו שאמרנו בפוסט הקודם בישראל כיום 76% מהפסולת מוטמנת בקרקע- כלומר אני חופרים בור, ומכסים את הזבל שלנו.

אבל מה קורה עם ה24% האחוז הנותרים? לאן ואיך הם מופרדים מהשאר?

אז באמת חלק מהחומר הממוחזר הוא מופרד במקור – פחים שונים -כחול, חום וכו'.- בפוסטים הבאים נכנס לכל אחת מהפחים ונראה מה קורה בארץ ובעולם.

אבל עוד לפני כל זה נבין מה הטכנולוגיות והצורה בה משתמשים בתעשיית הפסולת להפריד פסולות דווקא כשאנחנו בטעות שוכחים להפריד או שאין לנו ברירה. כן כן אני יודע שגם להרבה אנשים לא אכפת...אבל נשים את זה בצד.

אז נתחיל מהרגע שזרקנו את הזבל ומפנים אותו, תלוי באיזה רשות מקומית אנחנו גרים , במקרים מסוימים יש אתרי הטמנה ממש ליד הבית שלנו אבל זה לא אומר בהכרח שהפסולת שלנו תגיע דווקא לשם אלא לאתר ההטמנה שנתן את המחיר הנמוך ביותר, ככה נוצר מצב מצחיק (או עצוב) בו למשל חלק מהפסולת של חיפה משונעת ברכבת דרומה ואז במשאיות לאתרי הטמנה בנגב.

במקרים מסוימים ישנם מקומות שנקראים תחנות מעבר, ישנם כמה סוגים של תחנות מעבר לפסולת, כאלה שפשוט "מסדרים ומארגנים" את המשלוחים מהעיר ומעמיסים ישירות למשאיות שיסעו לאתרי פסולת.

ובמקרים מסוימים ישנם מערכות מאד מתוחכמות להפרדה של הפסולת.

חשוב מאד לציין שגם אחרי ההפרדות וטכנולוגיות מהחלל יש בין 33%-50% רג'קטים – כלומר חומרים שלא הופרדו. עכשיו ... זה לא שמה שכן הופרד שהוא באיכות מדהימה ונקיה – בד"כ הפלסטיק/נייר/ואטאבר מלוכלך מאד , דבר שמאד מקשה על יכולת המחזור או הטיפול בצורה אפקטיבית.

תיאור תהליך לדוגמא של מפעל הפרדה:

השלב הראשון זה הגעת המשאיות שנשקלות בכניסה :

לאחר מכן הן פורקות את הפסולת לתוך בור ע-נ-ק

לאחר מכן ישנה הפרדה על ידי מערכות של מסננות בגדלים וסוגים שונים, למסננת העגולה קוראים טרומל בשפה המקצועית.

ממליץ לראות את הסרטון של "אובי וטוני" (לינק למטה) כדי לראות את זה עובד.

סוג המסננים תלוי במטרה ובמיקום בתהליך. אבל ברוב המקרים מפרידים ככה חומר אורגני ושברי זכוכית.

החומר האורגני מופרד ונשלח לאתר קומפוסטציה להפרדות נוספות ויצירת קומפוסט מסוג ב'.

עכשיו מתחיל השלב המעניין באמת – ישנה סידרה של מגנטים להפרדת מתכות, ומגנטים להפרדת אל-מתכות כגון אלומיניום.

לאחר מכן יש שימוש בהפרדה של נייר עם זרם אוויר.

וכאן מתחילה החגיגה האמיתית על ידי הפרדה אופטית – כלומר ישנה מאין קרן לייזר שמקרינה על השקית ניילון או פקק קולה (אם הוא לא נפל בסינון האורגני), לפי הקריאה של הקרן ניתן לנתח איזה סוג חומר זה, אם זה פלסטיק מסוג HDPE,LDPE, ניתן למיין לפי צבע וסוג חומר ואז להפריד על ידי זרם אוויר מרוכז שמעיף את הפסולת מהמסוע.

בסוף התהליך ישנם פסולות שנשלחות להטמנה, ואחרות מסודרות בבאלות. הרבה מהחומרים נשלחים לחו"ל.

לסיכום, הטכנולוגיה אכן מאפשרת לנו להתמודד באופן חלקי עם חוסר אכפתיות או מודעות שלנו, אבל גם אם נניח שנצליח למחזר 100% (מצב שלעולם לא יקרה) עדיין עם הגידול באוכלוסייה (עד 2050 צפוי לגדול בעוד 40%) והגידול העצום בצריכה נצטרך להמשיך לצרוך, לשאוב ולהרוס את משאבי הטבע שלנו.על פי האו"ם במידה ונמשיך לחיות באורח החיים הנוכחי שלנו עד 2050 נצטרך 3 כדורי ארץ כדי לכלכל , להאכיל ולענות על הצרכים של כל הנפשות בו. מחזור הוא רק חלק מהפתרון כי גם לו יש הרבה מגרעות, ואי אפשר לפטור את עצמנו במשפטים כמו - "גם ככה יפרידו את זה אח"כ" או "אני שם את החד"פ דקלים בפח החום " (אגב לא אוהבים אותם באתרי קומפוסטציה במיוחד, אבל זה לפוסט אחר). לכן יש לשלב מגוון של גישות בכדי לתת פתרון אמיתי לבעיה.

כל זאת ועוד עד הפוסט הבא.

אני ממליץ לצפות בסרטון שהחברה שלנו הנפיקה לפני חודשיים כדי לקבל מושג ויזואלי על כל מה שדיברנו:

https://www.youtube.com/watch?v=Li6o_K9rTpI&t=11s

הוקדש באהבה לנדב חורש*